פוסט זה מוגש תחת:
דגשי דף הבית, מדגישים,
ראיונות וטורים
מאת ביו סמית ‘
אני באמת רוצה להכיר שוב דמויות מארוול וזרם מיינסטרים.
אני רוצה להרגיש קרוב להכיר אותם כמו שגדלתי מבית הספר בכיתה דרך המכללה. לא, אני לא מדבר על “קבלת דבר זקן”, אני מדבר על כך שנכתבו את הדמויות הבדיוניות כדי שאני באמת מרגיש שאני יודע מי הן ומה הן עוסקות. אני רוצה שמישהו יעשה למען דמויות מארוול ו- DC מה שכותבי סדרת הטלוויזיה שאבדו עשו עבור הדמויות שלהם.
בשנות השישים מקורו בסטן לי והחבר’ה במארוול קומיקס אפיון גיבורי העל. אני באמת חושב שהגיע הזמן שמארוול ו- DC קומיקס יחזרו לעשות זאת. הרקע וההמשכיות של הדמויות מובן מאליו על ידי צוותי העריכה והסופרים. הם מניחים שכל קורא, חדש וישן, מכיר את ההיסטוריה והאישיות של הדמויות. הם לא יודעים משתי סיבות, שההיסטוריה לא נמכרת מחדש ויש מעט מאוד אישיות ברוב הדמויות.
חיל הפנס הירוק מאת דאג מהנקה
אל תבינו אותי לא נכון, אני לא אומר שכל דמות חסרת אישיות, אני אומרת שהכי חסר את זה. זו דעתי מקריאת הספרים שאני קונה ומשלמת עבורם. רוב הזמן יש יותר מדי “עבודה עמוסה” שקורה בסיפור כדי לאפשר לקוראים להכיר את השחקנים העיקריים ומה הם קשורים. עיקר הספרים הקשורים לפנסים הירוקים הם כאלה. יש כל כך הרבה דמויות עם כל כך מעט זמן שהוקצו למי שהם ומה הם עוסקים. הם בסופו של דבר כמחרוזת של דמויות של חותך עוגיות מתחמקות מקרני קרני ומסתחררות בחלל בכל גיליון.
אקס מן
אני לא מדבר או מבקש חבורה של סוגיות של ראשים מדברים. אני מבקש סיפורי פעולה היכן זמן מה מוקצה כדי להודיע לקוראים לדעת מיהם הדמויות ולמה הם עושים את מה שהם עושים כמו טוב לומר את הדברים שהם אומרים. יש להכניס חשיבות מסוימת למילים שלהם. הדיאלוג צריך להסביר מי הם ואיפה הם עומדים על דברים. עם ספרים כמו סדרת הפנסים הירוקים וספרים הקשורים ל- X-Men של מארוול, אני חושב שהכותבים מתפשטים דקים מכדי לעשות את מה שהם באמת טובים לעשות, מה שהופך את הדמויות למעניינות.
כאשר חברי ג’וף ג’ונס ובריאן בנדיס מתמקדים בכמה ספרים, הם הטובים ביותר להעניק לגיבורי העל אישים מעניינים ודינאמיים. עבודתו של ג’וף על ה- JSA אינה פחות מגדולה בספרי הלימוד. מה שבריאן יכול לעשות עם הנוקמים זהה במטר המדהים. בריאן גם נושא את הקצה מכיוון שהוא כל כך טוב לגרום לדמויות להישמע כל כך אמיתיות, כל מילה נותנת לך כל כך הרבה. הוא גם לא שוכח להוסיף להם גם קצת הומור בחיים האמיתיים. זה כל כך חשוב.
אבל, פרשו אותם מעל ארבעה או חמישה ספרים וקצה התער מתחיל להיות קצת משעמם. קחו בחשבון, חלקם נובע ממיקרו-מיקרו-מיקרו-בידיים כבד לאירועים ומקרבאוברים שלא נחוצים. יותר מדי דבר טוב יכול להפוך לדבר רע מאוד מכיוון שכולנו היינו עדים לשנים האחרונות.
אני לא מוריד את ג’וף ובריאן, אני פשוט משתמש בהם כדוגמה רחבה. יש הרבה סופרים בחוץ שעושים רק ספר אחד והאפיון יביא אותך לישון מהר יותר מאשר לונסטה עם בירות רבות מדי.
ארבעה פנטסטיים #49
הרעיון שלי יהיה לא רק להקדיש את הזמן להוסיף אפיון עמוק יותר בסיפורים המונעים האלה אפילו, אלא אולי להקדיש אירוע או סדרה מוגבלת או צילום אחד לכל דמות בה אנו “מכירים” אותם שוב. עבור חלק זו תהיה הפעם הראשונה, עבור אחרים זה יהיה הצרה מחדש. שים לב שאני לא מדבר על לעשות עוד סיפור “מקור”. אני מדבר על קו סיפור בו אנו מוכרים באמת ואפשר לגלות מדוע אנחנו אוהבים את וונדר וומן, קפטן אמריקה, ספיידרמן או איירון מן. כסופר ומנהל קריאייטיב לשעבר, אני יודע שניתן לעשות זאת וכולם היו קוצרים את התגמולים. סטן לי פרש את התוכנית לפני שנים רבות. עלינו לאבק את התוכניות האלה ולהפוך אותן לבסיס לבית חזק ומעניין יותר עבור גיבורי העל שלנו. אותו שיעור הולך על אלה שמתחילים שורות דמויות חדשות משלהם, בין אם מדובר בספרי האטלס החדשים או לגיבורי העל של ארצ’י.
אני רוצה להכיר את החברים הישנים שלי ולהכין כמה חדשים בתהליך. לא?
האמיגו שלך,
ביו סמית ‘
חוות האגרוף המעופפת
www.flesingfistranch.com